בעבר כתבתיעל השריפות התכופות שפקדו את הערים והעיירות בימי קדם (וראו גם ברשימה על השריפה ביאנינה). שריפות אלה היו, מטבע הדברים, אויבות הספרים הגדולות.
יהודי יקר, החפץ בעילום שמו, העביר לי את התמונות הבאות, מספר 'מנורת המאור', שנדפס באמשטרדם ת"ס-תס"א (1700), וניצל משריפה שפרצה ברחוב היהודים בפרנקפורט דמיין בשנת תקס"ט (1809).
בדף שלפני השער הוסיף הבעלים בכתב-ידו את העדות הבאה:
![]()
רבי שלמה קיים את נדרו, סיים את הספר בלימוד יום-יומי, ובתחתית הרישום הנ"ל, הוסיף לימים: "סיימתי חנוכה תקפ"ז" (1826).
והנה שער הספר, שניכרים בו היטב סימני הבוץ:
![]()
לימים עבר הספר לידי בנו של רבי שלמה, רבי מרדכי הירש, שחתם את שמו על הספר:
![]()
יהודי יקר, החפץ בעילום שמו, העביר לי את התמונות הבאות, מספר 'מנורת המאור', שנדפס באמשטרדם ת"ס-תס"א (1700), וניצל משריפה שפרצה ברחוב היהודים בפרנקפורט דמיין בשנת תקס"ט (1809).
בדף שלפני השער הוסיף הבעלים בכתב-ידו את העדות הבאה:
"לזכרון, מעשה שהי'פ'ויצא בש"ק ז'כסליו תקסטי"ת [תקס"ט] לפ"ק, אחר מנחה ישבנו יחד לסעוד סעודה שלישית, שמענו פתאום קול הבערה ללהב יצאו, ברחוב הקטן הנקרא י"ג [=יודן-גאסה Judengasse, רחוב היהודים] נגד ביתי, ויצאנו וראינו האש הגדולה הזאת, חיל ורעדה אחזתנו ונמוגו ונמס לבנו ולא הי'[ה] לנו לב להבין ולהשכיל מה לעשות, וגם לא הי'[ה] לי אנשי'[ם] מכרים ומיודעי'[ם] להיות לי לעזר ולסעד להציל את אשר לי, והלכתי למעלה ג'וד'שטעג הויך [=קומות] ולקחתי הכרים וכסתי שלי והשלכתי אותם מחוץ לחלון לחצר בית המטבחים ואח"כ השלכתי הספרי'[ם] שלי על הכרים הכל להציל ולשאת אותם בבית אחר, אבל לא הי'[ה] לי להועיל, כי מחמת אנשי'[ם] רבים שהי'[ו] עומדים בחצר הנ"ל לשאוב מים מבאר אשר בתוך בית מטבחים הנ"ל לכבות השריפה לא הי'[ה] ביכולתי לשאת הספרי'[ה] הנ"ל בבית א[חר] והוצרכתי להניחם עד שבתוך הלילה כשראינו ישועת ה'ברוך הוא, שהי'[ה] אוד מוצל מאש, לקחתי הספרי'[ה] הכל בבית, אבל בתוך החצר הנ"ל הי'[ה] טיט ורפש ומצולת מים מן ימי הגשמים והי'[ו] איזה ספרים נאבדו בתוך מצולה הנ"ל וגם ספר הלז הי'[ה] מונח ג"כ בתוכו יותר משמנה ימי'[ם] ואח"כ מצאתי אותו וכבסתי'[ם] במים כל דף ודף אחת לאחת ונתתי לחבר הדפים הנ"ל ולכרוך בכרך חדש וקבלתי עלי בל"נ ובל"ש [=בלי נדר ובלא שבועה] ללמוד כל יום שיעור אחד בתוך ספר הלז, ולהיות אמת בל נעדרת, כתבתי זאת למשמרת, נאם הק'[טן] שלמה בן הראב"ד מוהר"ר מענדלי זאמשט נר"ו".הכותב, רבי שלמה באס, בנו של רבי מענדלי זאמשט באס, שהיה דיין וראב"ד בעיר פרנקפורט דמיין (ראה אודותיו: הרב מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, עמ' 272), חותם בפסק דין אחד משנת תקס"ד, לצד אביו ולצד הגאון בעל ההפלאה (ראה: קובץ ישורון, כד, עמ'רצא).
רבי שלמה קיים את נדרו, סיים את הספר בלימוד יום-יומי, ובתחתית הרישום הנ"ל, הוסיף לימים: "סיימתי חנוכה תקפ"ז" (1826).
והנה שער הספר, שניכרים בו היטב סימני הבוץ:
לימים עבר הספר לידי בנו של רבי שלמה, רבי מרדכי הירש, שחתם את שמו על הספר:
"מנורת המאור הלז נפלה לי בירושה עם שאר ספרים מאת אאמ"ו התורני שלמה באס זצ"ל, הק'מרדכי הירש באס".