חג החנוכה כבר חלף הלך, אבל פתאום נזכרתי בעוד "שיר מנורה", שאפשר לצרף לאוסף המנורות שלי (כאןוכאן).
בחלקו השני של ספר "עומר השכחה" מאת רבי אברהם גבישון, מחכמי ספרד בעת הגירוש (נדפס בליוורנו תק"ח 1748), מופיע קובץ גדול של פיוטים, שירים ומכתמים. ביניהם גם המנורה הבאה (תחילה חשבתי שזה עץ, אבל כך מכנה אותה המחבר).
שימו לב גם לשיר הקודם לו, המכוון ל"שונאי השיר" (כנראה שיש דבר כזה). התשובה לאנשים כאלה: השיר לנפש האדם - כלחם לגופו.
בחלקו השני של ספר "עומר השכחה" מאת רבי אברהם גבישון, מחכמי ספרד בעת הגירוש (נדפס בליוורנו תק"ח 1748), מופיע קובץ גדול של פיוטים, שירים ומכתמים. ביניהם גם המנורה הבאה (תחילה חשבתי שזה עץ, אבל כך מכנה אותה המחבר).
![]() |
אמר אברהם, היה לי חבר החשק בשיר, והעלה מרגלית בידו, ובניתי לו מנורה |
אישים שאומרים קצנו מן [ה]שיר / גם בו אנחנו נאנחים / הביטו וראו אם יאמרו / נפשנו קצה בלחם