להלן אביא "איורי דפוס" של מנורת המקדש, זו בעלת שבעה הקנים שאף היא "היתה באותו הנס" (חנוכה). רבים עסקו בשחזור צורתה, על פי הנתונים המובאים בתורה ובספרות חז"ל. כאן לא נכנס לפרטי החקירות, רק נביא את האיורים, לכבוד חג האורים.
נתחיל במנורה שנמצאת בספר "
ביאורים למהר"ן שפירא", אותו הזכרתי בעבר (
קישור).
נציין כי ספר זה הוא מעשה זיוף. המדפיסים, לקחו חיבור של אלמוני, ובכדי להשביח את המקח ייחסו אותו לרבי נתן שפירא מהורודנא, רב חשוב מפולין. הספר נדפס בשנת שנ"ג (1593) בונציה, כשבאותו זמן הוכן לדפוס חיבורו האמיתי של רבי נתן שפירא, "אמרי שפר". בהקדמה לספר "האמיתי", שנדפס לבסוף בקראקא בשנת שנ"ו (1596), מגולל בנו של רבי נתן את סיפור הדברים, וכותב כי רבני פולין החרימו את הספר המזוייף.
כאמור, לא ברור מי באמת חיבר את הספר. בכל מקרה, יש בו מספר איורים ברמה טכנית גבוהה.
הנה ציור המנורה המובא בפרשת תרומה:
בספר
יוסף דעת (פראג, שס"ט 1609), פירוש על רש"י על התורה, מאת רבי יוסף ב"ר יששכר מיקליש (נולד ש"ך בערך, תלמיד המהר"ל מפראג, רבי מרדכי יפה "בעל הלבושים", ורבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר"), מובאים מספר איורים להמחשה, ביניהם איור המנורה הזה:
ספר "
חנוכת הבית" שנדפס בונציה בשנת תנ"ו (1695), מוקדש כולו למלאכת המשכן והמקדש. ובו נמצאת המנורה הזאת:
מחבר הספר הוא רבי משה חפץ, מחכמי איטליה במאה ה-17, שחיבר גם ספר על התורה בשם "
מלאכת מחשבת" (ונציה ת"ע). מאחר והזכרנו אותו, נצרף את הפורטרט שלו, שנדפס בראש ספרו הנ"ל:
![]() |
| רבי משה חפץ בגיל מא"ה [=46] |
גם בספרים נוצריים, להבדיל, מופיעים איורי המנורה.
בספר
Die alten jüdischen Heiligthümer,Gottesdienste und Gewohnheiten, מאת Johannes Lundius (נדפס בהמבורג, 1704), ישנם תחריטים רבים המתארים את המקדש וכליו. בין היתר, שתי המנורות האלה (מצאו את ההבדלים):
כידוע, אחד המקורות המפורסמים לחקר מנורת המקדש הוא "שער טיטוס" ברומא, שעליו תבליט ובו נראים שבויים יהודיים הנושאים את המנורה. ספר נוצרי שעוסק בנושא זה הו
א Hadriani Relandi De Spoliis TempliHierosolymitani in Arcu Titiano Romae conspicuis liber singularis, מאת Hadrianus Relandus (הולנד, 1775). הנה תמונות מספר זה:![]() |
| שער טיטוס |
![]() |
| המנורה, לפי שער טיטוס |
המחבר מביא להשוואה שתי מנורות שמופיעות במקורות יהודיים: ספר "ביאורי מהר"ן", וספר "יוסף דעת" (את שניהם הבאנו לעיל).
